ויקהל

משה מעביר לבני-ישראל את הציווי האלוקי, והם ממהרים להתגייס לתרומות ולבניית המשכן

בתי-כנסת רבים בתפילת 'נעילה' גדושים מפה לפה, אך ביום שלאחר מכן לא מצליחים להשיג עשרה מתפללים. מה קרה להתלהבות?

"יום השבת הוא יום מנוחה. צפיה בטלוויזיה מרגיעה אותי"; "אם אוכל להדליק אור בחדר בשבת, ארגיש טוב יותר"... הטיעונים האלו נשמעים לכם מוכרים? קראו את הכתבה הבאה

הם הכירו בכך שמשה עסק לא רק בבניית המשכן עלי אדמות, אלא גם במשכן של מעלה. הם ביצעו בנאמנות כל הוראה שלו, ביודעם שהם למעשה בונים יותר ממה שנראה לעין במבט ראשון

נוכל לדמיין לעצמנו בקלות את בני העם היהודי נאספים למרגלות הר סיני באותו יום כיפור ראשון עצמו, בעוד משה יורד מן ההר כשהוא נושא את זוג הלוחות החדש, הסמל לסליחתו של אלוקים ולאהבתו

לא מדובר בכריזמה, בכושר שכנוע או בניסיון [אף כי הדברים הללו הם בלי ספק מועילים וחשובים], אלא מדובר בעיקר בבטחון עצמי, בהתמדה ובעשייה

אני שמרתי את אוסף הקבלות שלי במגירתי העליונה וזכור לי בבירור כיצד נהגתי להשוות בין הסגנונות השונים של הקבלות שבהן ציידו מוסדות שונים את שליחיהם